השקט של הצמחים ותפקידם באמנו
- Admin
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
אם בעבר ציורי הצומח התמקדו בדיוק מדעי של עלים וגבעולים, הרי שבאמנות המודרנית והעכשווית קיבלו הצמחים – גם אלה ללא פרחים – נוכחות חדשה, כזו המביאה איתה רגש ופרשנות אישית של האמן.
דייוויד הוקני, עם צבעיו הבוהקים וקוויו החופשיים, מזכיר לנו שגם הצמחייה הפשוטה ביותר יכולה להיות מרכז הבמה. בנופיו, הירוק מתפשט בגוונים רבים והצורות מתעדנות לכדי מהותן הבסיסית. הוא מציע לנו התבוננות אחרת – היופי אינו תלוי במה שמודגש, אלא באופן שבו אנחנו רואים אותו.
מצד שני, ג'ורג'יה אוקיף מזמינה אותנו להתקרב, להביט מקרוב, כמעט לגעת. הציורים שלה, שמתמקדים לעיתים בעלים יבשים או בעצמות מדבריות, מוכיחים שהפרטים הקטנים הם אלו שמכילים את העוצמה. אמנם היא מוכרת בזכות ציורי הפרחים שלה, אך דווקא ביצירותיה שבהן הפרחים נעדרים, נחשף רובד עמוק של חיבור לטבע. האמנות שלה אינה תיעוד בלבד, אלא פרשנות, ניסיון ללכוד את מהותו של הדבר הפשוט ביותר ולהפוך אותו לגדול מהחיים.
שני האמנים הללו מלמדים אותנו שהיופי שבטבע אינו נמצא רק במה שניכר לעין מיד. הצמחים חסרי הפרחים אינם חוסר, אלא נוכחות מסוג אחר – שקטה, מתמשכת, כזו שנשארת לאורך זמן. כמו האמנות עצמה, הם מזמינים אותנו להתבונן אחרת, להאט את הקצב ולגלות יופי במקומות בלתי צפויים.
כי לפעמים, השקט אינו היעדר קול – אלא הזמנה ללמוד להקשיב אחרת.
ג'סיקה שרון
20.03.2025
Comments