האביב: העונה של מה שחי ללא מחילה

לאורך ההיסטוריה של האמנות, האביב לא היה רק מוטיב עונתי — אלא רעיון.

רעיון שחוזר, מאתגר, פורח.

מהמיתולוגיה הסדורה של הרנסאנס ועד הנופים השבורים בזעם הצבע של המודרנה, הציור ביקש לתרגם משהו שמעבר לפרחים:

לצייר את הרגע המדויק שבו החומר שב ומאמין בעצמו.

האביב הוא גבול: בין קיפאון לתנועה, בין מוות בהשהייה לתשוקה ללבלוב מחודש.

והאמנים, בכל התקופות, הבינו שציור האביב אינו קישוט לעולם — אלא התעקשות על תחייתו.

היום, בתקופה עייפה מגוני האפור, הצורך לפתוח את הפלטה ולהעז בצבעים הוא מעשה של תודעה.

כי לצייר את האביב — שוב ושוב — זו סירוב לציניות.

זהו מחווה של התנגדות אסתטית אל מול הקמילה.

זו דרך לומר שוב: "יש כאן משהו שמתעקש לחיות."

ג'סיקה שרון

24.03.25

פוסטים אחרונים